Skip to content

תערוכת יובל המאה

לחץ על כל פוסטר כדי להאזין להסכת ולבקר בתערוכה הווירטואלית

ברוכים הבאים לתערוכת יובל המאה
כמיהה לאמת
בין חרדה להשראה
נהר הלב הזורם בדמעות
מפתח לסוד גדול
גרגר אורז הגדול מן העולם
מלאכים פותחים נתיב ביער האפל
לסלוח- לאהוב- להתאחד
מהי הבטחת האמונים שלעולם אסור להפר?
משפחות אוהבות יכולות לשנות את העולם
להותיר מאחורינו מסורת של אהבה
האהבה תביא לאחדות
אפשרו חופש דת בברית המועצות
אפשר לחלק ארץ, אך לא את אנשיה
מהי המטרה של דת המאה העשרים ואחת?
ספורט הוא אמצעי ליצירת עולם של שלום
הפתרון לעוני ולרעב
חולם על עולם של שלום ופועל למענו
תלות גומלין, שגשוג הדדי, ערכים אוניברסליים
רשת השלום הגלובלית של הנשים
תמיכה בגיבורי וגיבורות השלום
פתרון לבעיות של ימינו
אמצו את העולם אל חיקכם

תערוכה וירטואלית

Welcome to the Centenary Exhibition

Welcome to this exhibition celebrating the centenary of the birth of Sun Myung Moon and honoring his life’s work. His life was truly extraordinary and we are proud to present this compilation of major aspects of his life, work and ideas.

Many of the quotations that you see on the displays are taken from the book that he wrote toward the end of his life, entitled, “As a Peace-Loving Global Citizen”. In this small volume he summarizes his lessons from life, and shares the motivation and purpose behind his most notable achievements.

 

To bring a world of peace, I have spent my life going to the most lowly and secluded places. I met mothers in Africa who could only watch helplessly as their children died of hunger, and I met fathers in South America who lived by a river full of fish but couldn’t support their families by fishing. At first, all I did was simply share my food, but they granted me their love in return.

I am a controversial person. The mere mention of my name causes trouble in the world. I never sought money or fame but have spent my life speaking only of peace. The world, though, has associated many different phrases with my name, rejected me, and thrown stones at me. Many are not interested in knowing what I say or what I do. They only oppose me.

I have been unjustly imprisoned six times in my life and at times I was beaten so hard that the flesh was torn from my body. Today, though, not even the slightest wound remains in my heart. Wounds easily disappear in the presence of true love. Even enemies melt away without a trace in the presence of true love. True love is a heart that gives and gives and wants to continuing giving. True love is a love that even forgets that it already gave love and gives love again.

Recently a growing number of people have been seeking to know more about me. For the sake of those who are curious, I have looked back on my life and recorded my candid recollections in this book.

I send boundless love to all those who have put their faith in me, remained by my side, and lived their lives with me—and especially to my wife, Hak Ja Han Moon, to whom I am deeply grateful for struggling with me to scale the most difficult peaks.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Yearning for Truth

Core realizations of Rev. Moon expressed in The Divine Principle teachings

God is the Heavenly Parent, both Father and Mother, and we are God’s children. One Family Under God.

We are eternal beings who pass through three stages of life: in the womb, life on earth and the eternal spirit world. How we live in this world has profound impact on our circumstances in the next.

Humanity became estranged from the Heavenly Parent long ago causing immeasurable suffering to God and to all people. God cannot solve this problem alone.

History is the record of the Heavenly Parent’s anguished efforts through all religions to gather that lost and estranged family back together.

God sent the True Parents to bring an end to the last days of suffering and a new history of heaven is now beginning.

God needs you. He needs everyone.

(There is no podcast associated with this poster. To learn more click here)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Between Fear and Inspiration

When I was sixteen, we experienced the tragedy of having five of my younger siblings die in a single year. No words could describe the heartbreak of our parents in losing five of their thirteen children in such a short time. Death seemed to spread.

The suffering of one family seemed connected to the suffering of the nation and of the world. I was increasingly troubled to see the wretched situation of the Korean people under Japan’s tyrannical rule.

 

People didn’t have enough to eat. They were sometimes forced to take grass, tree bark, and whatever else they could find, and boil these for food. There seemed to be no end to wars around the world. Then one day I read an article in a newspaper about the suicide of a middleschool student who was the same age as I.

 

“Why did he die?” I asked myself. “What would drive a person to kill himself at such a young age?” I was devastated by this news, as if it had happened to someone who had been close to me. With the newspaper open to that article, I wept aloud for three days and nights. The tears kept coming, and I couldn’t make them stop. I couldn’t comprehend the fact that tragic events were happening to good people.

When I had the experience of seeing the bones of my great-grandfather had inspired me to start asking questions about life and death. The Word of God I was hearing in church, however, was not sufficient by itself to give me the clear answers I was seeking. To relieve the frustrations in my heart, I naturally began to immerse myself in prayer.

“Who am I? Where did I come from? What is the purpose of life? What happens to people when they die? Is there a world of the eternal soul? Does God really exist? Is God really all-powerful? If He is, why does He just stand by and watch the sorrows of the world? If God created this world, did He also create the suffering that is in the world? What will bring an end to Korea’s tragic occupation by Japan? What is the meaning of the suffering of the Korean people? Why do human beings hate each other, fight, and start wars?” My heart was filled with these serious and fundamental questions. No one could easily answer them for me, so my only option was to pray. Prayer helped me to find solace. Whenever I laid out the anguishing problems in my heart to God, all my suffering and sorrow vanished and my heart felt at ease. I began spending more and more time in prayer, to the point that, eventually, I began praying through the night all the time. As a result, I had a rare and precious experience in which God answered my prayers. That day will always remain as the most cherished memory of my life—a day I can never forget.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

My Heart Flows with a River of Tears

No matter how much I tried, I could not free myself for even a moment from the memory of having met Jesus. My encounter with Jesus changed my life completely. His sorrowful expression was etched into my heart as if it had been branded there, and I could not think of anything else. From that day on, I immersed myself completely in the Word of God. At times, I was surrounded by endless darkness and filled with such pain that it was difficult to breathe. At other times, my heart was filled with joy, as though I were watching the morning sun rise above the horizon.

In an effort to quiet my heart and my tears, I composed the following poem:

Crown of Glory


When I doubt people, I feel pain.

When I judge people, it is unbearable.

When I hate people, there is no value to my existence.

 

Yet if I believe, I am deceived.

If I love, I am betrayed.

Suffering and grieving tonight, my head in my hands,

Am I wrong?

 

Yes I am wrong.

Even though we are deceived, still believe.

Though we are betrayed, still forgive.

Love completely, even those who hate you.

 

Wipe your tears away and welcome with a smile

Those who know nothing but deceit,

And those who betray without regret.

 

O, Master, the pain of loving.

Look at my hands.

Place your hand on my chest.

My heart is bursting, such agony.

 

But when I love those who acted against me,

I brought victory.

If you have done the same things,

I will give you the Crown of Glory.

 

I experienced a series of days like these that led me into a deeper and deeper world of prayer. I embraced new words of truth that Jesus was giving me directly and let myself be completely captivated by God. I began to live an entirely different life. I had many things to think about, and I gradually became a boy of few words.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

A Key to Unlock a Great Secret

I worked in many different jobs during my studies in Japan. I was a janitor in an office building. I wrote letters for illiterate people. I worked at various job sites and was a foreman. I was a fortune teller. When I needed money quickly, I wrote calligraphy and sold it. I never fell behind in my studies, however. I believed that all these things were part of my training process. I did all sorts of jobs and met all sorts of people. In the process I learned a lot about people.


I still believe that to develop good character a person needs to experience many difficulties before turning thirty. People need to go down into the crucible of despair at the bottom of human existence and experience what that is like. People need to discover new possibilities in the midst of hell. It is only when climbing out of the depths of despair and making a new determination that we can be reborn as people able to pioneer a new future.


During this time I had the realization, “The relationship between God and mankind is that of a father and his children, and God is deeply saddened to see their suffering.” In this moment all the secrets of the universe were resolved in my mind. Suddenly, it was as if someone had turned on a movie projector. Everything that had happened since the time humankind broke God’s commandment played out clearly before my eyes. Hot tears flowed continuously from my eyes. I fell to my knees and bowed my head to the floor. For the longest time I couldn’t get up. Just as when my father had carried me home on his back as a child, I laid my body down in God’s lap and let the tears flow. Nine years after my encounter with Jesus, my eyes had finally been opened to the true love of God.


Jesus had appeared to me as a boy of sixteen because he wanted me to know the root of the Original Sin that humankind had committed and to bring about a world of peace where sin and the Fall would no longer exist. I had received God’s serious word to atone for the sins of humanity and bring about the world of peace that God had originally created. The world of peace that is God’s desire is not someplace we go to after death. God wants this world, where we live now, to be the completely peaceful and happy world that He created in the beginning. God certainly did not send Adam and Eve into the world for them to suffer. I had to let the world know this incredible truth.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

A Grain of Rice is Greater than the Earth

The pain of hunger can only be known by those who have experienced it. When a person is hungry, a mere grain of rice becomes very precious. Even now, it makes me tense just to think of Heungnam. It’s hard to believe that a single grain of rice can give such stimulation to the body, but when you are hungry you have such a longing for food that it makes you cry. When a person has a full stomach the world seems big, but to a hungry person a grain of rice is bigger than the earth. A grain of rice takes on enormous value to someone who is hungry.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Angels Open a Path Through a Dark Forest

There are two things we must leave our descendants when we die. One is tradition, and the other is education. A people without tradition will fail. Tradition is the soul that allows a people to continue; a people without a soul cannot survive. The second thing of importance is education. A people will also fail if it does not educate its descendants. To open up a new future, we need, on the one hand, to pass on to our descendants the tradition that has been handed down to us over thousands of years and, on the other, to also supply them with education concerning new things.


At the same time that I founded the dance troupe, I also founded the Little Angels School of the Arts (later renamed Sunhwa Art School). The purpose in founding this school was to spread our ideals to the world through the arts. Since 1965, when they held their first overseas performance in the United States, the Little Angels have been introducing Korea’s beautiful tradition all over the world. They were invited by the British royal family to perform in the presence of Queen Elizabeth II. They were invited to take part in the bicentennial celebration in the United States, where they performed at the John F. Kennedy Center for the Performing Arts. They took part in the cultural and performing arts festival that was part of the Seoul Olympic Games. The Little Angels are known around the world as cultural ambassadors for peace.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Forgive - Love - Unite

Near the end of 1971, I went to the United States again. I had certain tasks that absolutely needed to be accomplished there, but getting there was not so easy. It was not my first time to go to the United States, yet I had to wait an unusually long time to receive my visa. Some members suggested that I delay my departure, but I could not do that. It was difficult for me to explain to the members, but it was important that I leave Korea on the designated date. So I decided to go first to Japan and apply for a U.S. visa while in Japan. I was in a hurry to leave Korea.

 

America in the early 1970s was embroiled in the Vietnam War, and activists were protesting. It was a country seriously divided. Young people searching for meaning experimented with alcohol, drugs, and free sex and in the process were neglecting their eternal souls. Mainstream religion, which should have provided guidance to such young people, was not performing its role. It could not help them end their aimless wandering and return to proper ways of living. The hedonistic, materialistic culture dragged many young people down, because they had no place to rest their hearts.

 

Soon after I arrived in the United States, I toured the country, speaking on the topics “The Future of Christianity” and “God’s Hope for America.” In front of large audiences, I spoke about the weaknesses of America in a way that no one else would.

 

I proclaimed that America was founded on the Puritan spirit and had grown to be the strongest country in the world in just two hundred years because it received God’s boundless love and blessing. I reminded the audiences that America’s freedom comes from God but that today America had cast God aside. “America has a great tradition,” I said. “All you have to do is revive it.” I went to the United States to awaken America’s spirit, to save America from destruction, and to urge the American people to repent and return to God.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

What is the Promise that Must Never be Broken?

Naturally, a husband and wife must maintain mutual trust and nurture their love. The promise I emphasize the most to people preparing to marry is “teach your children to maintain sexual purity.”

 

This is an obvious promise, but it has become difficult to keep in today’s society. The worse the world becomes, however, the more important it is to strictly keep the promise of sexual purity.

 

The perfection of human beings and peace in the world come about through the family. The purpose of religion is for everyone to become people of goodness who can then bring about an ideal world of peace. No matter how much politicians may put their heads together, they will not bring about peace. Formidable military power will not bring peace. The starting point for bringing about peace is the family.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Loving Families can Change the World

During our matching and marriage ceremonies, I ask the brides and grooms to make promises to each other that must never be broken. First, a husband and wife must always trust and love each other. Second, they must not cause any pain to the heart of their partner. Third, they must educate their children and grandchildren to maintain sexual purity. Fourth, all members of their family must help and encourage each other so that they become a true ideal family. Chastity before marriage and fidelity in marriage are of utmost importance. This is what I teach so people can live to their highest potential as human beings, creating and maintaining healthy families. Marriage is more than a simple coming together of a man and woman. It is a precious ceremony of commitment to carry on God’s work of creation. Marriage is the path by which a man and woman become as one, create new life, and establish true love. Through marriage, a new future is created: Societies are formed; nations are built. God’s world of peace is realized with married families at the center. It is in the family that God’s Kingdom of Heaven is brought about. So, husbands and wives must be centers of peace.

 

International and intercultural marriages are the quickest way to bring about an ideal world of peace. Things that would take seemingly forever can be accomplished like miracles through these types of marriages in just two or three generations. People should marry across national and cultural boundaries with people from countries they consider to be their enemies so that the world of peace can come that much more quickly. A person may hate people from a certain country or culture and think he never wants to set eyes on them. But if someone from that country becomes his spouse, then the person is halfway to becoming a person of the new country. All the hatred melts away. If this is repeated for two or three generations, the roots of hatred can be eliminated

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Leaving Behind a Legacy of Love

We do not come into this world, or depart from it, of our own accord. We have no ability to make choices with regard to our fate. We are born, though we did not choose to be born. We live, though we did not choose to live. We die, though we do not choose to die. We have no authority over these aspects of our lives, so how can we boast that we are somehow better than others? We cannot be born by our own wish, possess things that will forever be our own, or avoid death. So any boasting on our part would only be pathetic.

 

At some point, everyone will shed his physical body like old clothing and die. In Korean, “to return” is a common expression for dying. To return means to go back to where we came from, that is, to go back to our fundamental roots. Everything in the universe moves in cycles. The white snow that collects on the mountains will melt and flow down the slopes, first forming streams and then a river, and  eventually go into the ocean. The water that flows into the ocean will absorb the heat of the sun’s rays, become water vapor, go back up into the sky, and prepare to become either snowflakes or drops of rain. To return to our original place in this way is what we call death. Then, where do we human beings return to when we die? Body and heart come together to bring about human life, and death is the act of shedding the body. So we go to the place from which the heart came.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Love Will Bring Unification

Religion’s role is to turn human beings toward goodness and eliminate their evil nature that finds enjoyment in fighting. Examine the major religions of the world. They all hold a peaceful world as their ideal. They all want to see a kingdom of heaven, utopia, or paradise. Religions have different names for this ideal, but they all seek such a world. There are numerous religions in the world, and virtually every one is divided into countless factions and denominations.But the essential hope for all is the same: They want the Kingdom of Heaven and a world of peace. The human heart has been torn to shreds by the violence and enmity at our core. The kingdom of love will heal it.

I first set foot in Jerusalem in 1965. This was before the Six Day War, and Jerusalem was still under Jordan’s territorial control. I went to the Mount of Olives, where Jesus shed tears of blood in prayer just prior to being taken to the court of Pontius Pilate. I put my hand on a 2,000 year-old olive tree that could have witnessed Jesus’ prayer that night. I put three nails in that tree, one for Judaism, one for Christianity, and one for Islam. I prayed for the day when these three families of faith would become one. World peace cannot come unless Judaism, Christianity, and Islam become one. Those three nails are still there.

Judaism, Islam, and Christianity are sharply divided against each other in today’s world, but they share a common root. The issue that keeps them divided is their understanding of Jesus. To address this problem, on May 19, 2003, I asked that we de-emphasize the cross in relations among the Abrahamic faiths. Thus, we enacted a ceremony of taking down the cross. We brought a cross from America, a predominantly Christian culture, and buried it in the Field of Blood in Israel. This is the field that was bought with the thirty pieces of silver that Judas Iscariot received for the betrayal of Jesus that ended in Jesus’ crucifixion.

Later that year, on December 23, some 3,000 Ambassadors for Peace from all religions, and from around the world, joined with 17,000 Israelis and Palestinians in Jerusalem’s Independence Park to symbolically remove the crown of thorns from the head of Jesus and replace it with a crown of peace. These 20,000 then marched for peace through Jerusalem city. Local authorities granted permissions and protected our efforts, and Palestinian and Israeli families supported our march for peace by placing a light in front of their homes.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Allow Freedom of Religion in the Soviet Union

At the time, President Gorbachev was popular within the Soviet Union, following the successes of his perestroika policies.

 

Over the years, I have been able to meet with many U.S. presidents, but meeting President Gorbachev was much more difficult. I was concerned that even one meeting might be difficult to achieve. I had a message to give him, and it was important that I do this in person. He was reforming the Soviet Union, giving rise to the winds of freedom there, but as time passed, the swords of reform were being increasingly pointed at his back. If the situation was left unchecked; he would fall into great danger.

 

“Mr. President, you did a great thing,” I told him. “You gave up your post as general secretary of the Soviet Union, but now you have become the president of peace. Because of your wisdom and courage, we now have the possibility to bring world peace. You did the most important, eternal, and beautiful thing for the world. You are a hero of peace who did God’s work. The name that will be remembered and honored forever in the history of Russia will not be ‘Marx,’ ‘Lenin,’ or ‘Stalin.’ It will be ‘Mikhail Gorbachev.’”

 

I gave such high praise to the decision by Mr. Gorbachev to bring about the breakup of the Soviet Union, the mother country of communism, without shedding blood.

 

In response, Mr. Gorbachev said, “Rev. Moon, I have been greatly comforted by your words. Hearing your words gives me energy. I will devote the remainder of my life to projects that are for the sake of world peace.” And he firmly took my hand in his.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

The Land may be Divided, but not its People

Today, many people talk about peaceful unification. I, however, spoke about this at a time when people did not dare even use the phrase “peaceful unification,” for fear of being charged with violating the Anti-Communist Law and the National Security Law. Today, when people ask me what must be done to bring about unification, I tell them what I have always said on this matter: “If South Koreans love North Korea more than they love the South, and North Koreans love South Korea more than they love the North, we could unify the peninsula today.”

 

I was able to risk my life to go to North Korea in 1991 and meet President Kim Il Sung because I had a foundation of such love within me. I made agreements then with him regarding meetings of separated families, North-South economic cooperation, development of Mount Kumgang, denuclearization of the Korean peninsula, and working toward a North-South summit conference. No one thought an anti-communist could go to a communist country and open the floodgate of unification, but I surprised the world.

 

“North and South must be unified,” I said, “but guns and swords will not make us one. North-South unification will not happen with military force. Even the Korean War failed in this respect, and it is foolish for anyone to think they can make another attempt through military force. Neither will unification happen with the juche ideology that you espouse. What will do it, then? The world does not operate only by the power of human beings. Because God exists, nothing can be done by human effort alone. Even in situations of evil, such as war, God carries out His providence. That is why North and South cannot be unified through the juche ideology that puts man at the center.

 

“Bringing about a unified homeland can be done only with Godism,” I continued. “God is protecting us, and our time of unification is coming. Unification is the destiny; it is the task that must be accomplished in our era. If we cannot accomplish the sacred task of unifying the homeland in our time, we will not be able to hold our heads high in the presence of our ancestors or descendants for the rest of eternity.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

What is the Goal of 21st Century Religion?

The twentieth century was a time of tremendous change. More happened in that hundred-year period than during the past two thousand years. It was the century when there were two world wars and when communism rose to great strength and then disappeared. It was also the century when humanity turned its back on God and buried itself in material things. What about the twenty-first century, then? Some say that advances in science have proven that many religious beliefs are mere superstition and irrelevant to the modern world. I contend, however, that the role of religion will always be relevant as long as the spiritual aspect of human beings remains a reality and a world of peace has not been established.

 

What is the purpose of religion? It is to bring about God’s ideal world. The ultimate destination of the path followed by religions should be peace.

 

God created this world out of a desire for love and peace. If we create division by insisting that our own religion is the only path to salvation, we go against God’s desire. God wants everyone in the world to work hard for peace, reconciliation, and coexistence. If people say that coming to church creates division in their family, then I do not hesitate to tell them that they should put their family first. Religion is only a means to bring about God’s perfect world; it is not an end in itself.

 

If we continue the era of people congregating together only by religion or race, then humanity cannot avoid a repetition of war. The age of peace absolutely cannot come unless we transcend cultural customs and traditions. No ideology, philosophy, or religion that has influenced humanity in the past is capable of bringing about the peace and unification that is needed for the future. We need a new ideology and philosoph that goes beyond Buddhism, Christianity, and Islam. For my entire life, I have called on people until my voice is hoarse to transcend their religious factions and even their religions.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Sport is a Means to Create World Peace

Football is a sport where competition takes place and someone wins or loses, but it also has the potential for significantly influencing countries and increasing their cooperation toward peace. I was told that twice as many people watched the World Cup as watched the Olympics. This provides an idea of how many people around the world love football. Therefore, just like the Olympics, it has the power to become a force for harmony between countries, races, religions, and cultures. I see football and peace among countries as potentially powerful partners.

 

We live in a competitive society where there is a great deal of stress. Stress creates tension in our lives and takes away our peace of mind. When stress accumulates, people can become irritated and sometimes fight each other. Sports and the arts are examples of things that help us to lower our levels of stress. These things help us to vent our pent-up urges and bring humanity together. The reason for my devotion to soccer teams, symphony orchestras, and ballet companies is that these activities are a means to bring world peace. The world-famous footballer, Pele, understands this kind of thinking.

 

Finding ourselves in agreement, Pele and I created a new competition of international dimensions called Peace Cup, and tournaments have been held every two years since 2003. We brought famous soccer teams from around the world to Korea. A corresponding women’s tournament called the Peace Queen Cup is held in alternate years.

 

The Peace Cup organization also has a goal of building a peace stadium in the Israel–Palestine–Jordan region, as close as possible to the Israel–Palestine border. The stadium would be freely available to all as a peace-building venture. We want to bring famous coaches from Europe and start a football academy for the children in the region. The adults may want to point guns at each other, but the children will want to come to the football stadium and kick the ball around. People say it is unrealistic and shake their heads, but we will do this.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Solution to Poverty and Hunger

When I look at the world situation, I feel that securing sufficient food supplies is the most pressing problem. Solving the food crisis cannot be put off for even a moment. Even now, some twenty thousand people around the world die of hunger-related causes every day. We cannot afford to be apathetic just because we and our immediate families are not facing hunger.

 

Simply distributing food supplies by itself will not resolve hunger, though. A more fundamental approach to the problem is needed. I am considering two fundamental and concrete methods. The first is to provide ample supplies of food at low cost, and the second is to share technology that people can use to overcome hunger on their own. The issue of food will present humankind with a very serious crisis in the future. We cannot build a world of peace without first resolving the food issue. Sufficient food supplies for all the world’s population cannot be produced on the limited amount of land area that is currently available. We must look to the oceans for a solution. The oceans hold the key to solving the food crisis of the future. This is the reason I have been pioneering the oceans for the past several decades.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Dreaming of A Peaceful World - and Taking Action

For years I have called for a world where all religions live together as one, all races live as one, and all nations exist as one. Yet, for thousands of years history has seen the continuous increase of divisions. Each time a different religion was adopted or a new regime came into power, more boundaries were drawn and wars were fought. Now, however, we live in an age of globalism. For the sake of the future we must become one.

 

One way I propose to facilitate that is through the International Peace Highway, a huge undertaking. It will link Korea and Japan by an undersea tunnel and create a bridge across the Bering Strait that separates Russia and North America. These great links can unify the world. When the highway is completed it will be possible to travel by car from Africa’s Cape of Good Hope to Santiago, Chile, and from London to New York. There will be no roadblocks; the entire world will be interconnected as if by capillary vessels. The world will become one integrated community, and everyone will be able to travel freely across international borders. Borders that give free passage to anyone will lose their significance as borders. Something similar will be true for religion. As the frequency of exchanges among religions increase, greater mutual understanding will arise, conflict will disappear, and the walls of separation will crumble. When different types of people live together in a single global community, barriers between races will come down. Interaction between races will occur despite differences in appearance and language. This cultural revolution will bring the world into one.

 

The Silk Road was not simply a trade route that people used in order to sell silk and buy spices. It was also a vehicle for the peoples of the East and West to meet and for Buddhism, Islam, and Christianity to meet. These different cultures intermingled and gave rise to a new culture. The International Peace Highway will play a similar role in the twenty first century.

 

To become one means more than simply connecting continents by tunnels and bridges. It refers to an equalization of the world’s standards of living.

 

The International Peace Highway will rearrange the current inequality by creating access to existing natural and human resources. This will bring about a leveling of wealth. This will require sacrifice from those with greater material possessions or knowledge. Building a world of peace cannot be done with one-time charitable acts or donations. Only sincere love and continuous sacrifice is capable of creating a world of peace. We must be willing to offer everything.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Interdependence, Mutual Prosperity, Universal Values

Supporting and Supplementing the Mission of the United Nations


(To learn more click here)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Global Women's Peace Network

The Women's Federation for World Peace


(There is no podcast associated with this poster. To learn more click here)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Supporting the Heroes and Heroines of Peace

The Sunhak Peace Prize


(There is no podcast associated with this poster. To learn more click here)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Solution to Today's Problems

The International Association of Parliamentarians for Peace 


(There is no podcast associated with this poster. To learn more click here)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

Embrace the World

When you are setting your goal, be sure to consider the entire world. Consider Africa, which continues to suffer from poverty and disease. Consider Israel and Palestine, where people continue to aim their weapons at each other and fight over matters of religion. Consider Afghanistan, where people barely keep themselves alive by raising poppy plants used to make harmful drugs. Consider the United States, which has thrown the world’s economy into a pit with its extreme greed and selfishness. Consider Indonesia, which suffers from continued earthquakes and tidal waves. Imagine yourself in the context of those countries, and think which country and which situation would be most appropriate for you. It may be that you are best suited to India, where a new religious conflict may erupt. Or it could be Rwanda, which languishes in drought and hunger.


Whether you do good work on the large continent of Africa or in the small country of Korea, your goal should not be restricted by size. Your goals should be about where your talents can have the most impact.


During the 1980s, I sent many Korean university students to Japan and the United States. I wanted them to leave Korea, where teargas canisters were exploding almost daily, and let them see a wider world with greater variety. The frog that lives at the bottom of a well does not realize that there is a bigger world outside the well.The world is like a living organism in that it is always changing. New problems are always arising.


I hope to see more political leaders who will lead the United Nations to fulfill its purpose and more diplomatic leaders who will stop the fighting in areas of conflict. I hope to see someone like Mother Teresa who will take care of those wandering and dying on the streets. I hope to see peace leaders who will take on my mission of pioneering new solutions from the land and sea.


The starting point is to have a dream and a goal. Please have an adventurous and pioneering spirit. Dream dreams that others dare not imagine. Set goals for yourselves that have meaning, and become global leaders who will bring benefit to humankind.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ברוכים הבאים לתערוכת יובל המאה

ברוכים הבאים לתערוכה זו שחוגגת מאה שנים להולדתו של סאן מיאנג מון ומכבדת את מפעל חייו. חייו היו באמת יוצאי דופן ואנחנו גאים להציג אוסף זה של היבטים עיקריים בחייו, עבודתו ורעיונותיו.

רבים מהציטוטים שאתה רואה בתצוגות לקוחים מהספר שכתב לקראת סוף חייו, שכותרתו “בן הכפר הגלובלי- אוהב שלום ושוחר שלום”. בכרך הקטן הזה הוא מסכם את שיעורי החיים שלו, ומשתף עמנו את המוטיבציה והתכלית העומדת מאחורי הישגיו הבולטים ביותר.

כדי להביא עולם של שלום, ביליתי את חיי בנסיעות למקומות המסכנים והמבודדים ביותר. פגשתי אימהות באפריקה שרק יכלו לצפות בחוסר אונים כשהילדים שלהן מתו מרעב, ופגשתי אבות בדרום אמריקה שחיו ליד נהר מלא דגים אך לא הצליחו לפרנס את משפחותיהם בדייג. בהתחלה, כל מה שעשיתי היה פשוט לחלוק את האוכל שלי, אבל הם העניקו לי את אהבתם בתמורה.

אני אדם שנוי במחלוקת. עצם אזכור שמי גורם לצרות בעולם. מעולם לא חיפשתי כסף או תהילה אבל ביליתי את חיי בדיבור רק על שלום. עם זאת, העולם קישר ביטויים רבים ושונים לשמי, דחה אותי ויידה עלי אבנים. רבים אינם מעוניינים לדעת מה אני אומר או מה אני עושה. הם רק מתנגדים לי.

נכלאתי שלא בצדק שש פעמים בחיי ולפעמים הוכתי באופן כה נמרץ עד שהבשר נקרע מגופי. אולם כיום, לא נותר בליבי אפילו הפצע הקל ביותר. פצעים נעלמים בקלות בנוכחות אהבה אמיתית. אפילו אויבים נמסים ללא עקבות בנוכחות אהבה אמיתית. אהבה אמיתית היא לב שנותן ונותן ורוצה להמשיך לתת. אהבה אמיתית היא אהבה שאפילו שוכחת שהיא כבר נתנה אהבה ומעניקה אהבה שוב.

לאחרונה מספר הולך וגדל של אנשים רוצים לדעת עלי יותר. למען המתעניינים, התבוננתי לאחור בחיי ורשמתי את זיכרונותיי הכנים בספר זה.

אני שולח אהבה ללא גבולות לכל מי שהאמינו בי, נשארו לצידי וחיו את חייהם אתי – ובמיוחד לאשתי, האק ג’ה האן מון, שאני אסיר תודה לה עמוקות על כך שנאבקה לצידי בזמנים הקשים ביותר.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כמיהה לאמת

תובנות ליבה של האב מון הבאות לידי ביטוי בתורת העקרון האלוהי

אלוהים הוא ההורה השמיימי, גם אב וגם אם, ואנחנו הילדים של אלוהים. משפחה אחת בחסות האל.

אנו ישויות נצחיות העוברות שלושה שלבים של החיים: הרחם, החיים עלי אדמות ובעולם הרוח הנצחי. לאופן שבו אנו חיים בעולם הזה יש השפעה עצומה על מצבנו בעתיד.

האנושות התנכרה להורה השמיימי לפני זמן רב וגרמה לאלוהים ולכל בני האדם לסבל שלא בל ישוער. אלוהים אינו יכול לפתור את הבעיה הזו לבד.

ההיסטוריה היא התיעוד למאמצים המייסרים של ההורה השמיימי באמצעות כל הדתות לקבץ חזרה את המשפחה האבודה והמנוכרת

אלוהים שלח את ההורים האמיתיים להביא קץ לאחרית הימים של סבל והיסטוריה חדשה של גן עדן מתחילה כעת.

אלוהים זקוק לך. הוא זקוק לכולם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בין חרדה להשראה

בהגיעי לגיל שש עשרה, חווינו את הטרגדיה של מות כחמישה מאחי ואחיותיי באותה שנה. אין מילים שיוכלו לתאר את יגונם הרב של הורי באבדם חמישה מתוך שלושה עשר צאצאיהם בפרק זמן כה קצר. נראה היה כי המוות מתפשט.

נראה היה כי סבלה של משפחה אחת היה קשור לסבל האומה והעולם כולו. הוטרדתי יותר ויותר לראות את מצבו העגום של העם הקוראני, שהיה נתון תחת משטר העריצות של יפן.

לא היה לאנשים מה לאכול. לעיתים הם נאלצו לאכול מכל הבא ליד כגון עשב וקליפות עצים, ולהרתיחם לצורך מאכל. נראה כאילו לא היה סוף למלחמות ברחבי העולם. ואז, יום אחד קראתי מאמר בעיתון, שעסק בהתאבדותו של תלמיד חטיבת הביניים שהיה בן גילי.

“מדוע הוא מת?” שאלתי את עצמי. “מה גורם לאדם להרוג את עצמו בגיל כה צעיר?” הייתי מזועזע מן החדשות הללו כאילו קרה הדבר לאחד ממקורביי. נוכח דפי המאמר בעיתון התייפחתי בבכי כשלושה ימים ושלושה לילות ברציפות. הדמעות המשיכו לזלוג מבלי שיכולתי לעוצרן. לא יכולתי להבין את העובדה שדברים טראגיים קורים לאנשים טובים.

המראה של עצמותיו של סבא רבא גרמו לי לשאול שאלות הנוגעות לחיים ומוות. דבר האלוהים, שאותו שמעתי בכנסיה לא הספיק לתת לי מענה ברור לשאלותיי. על מנת לסלק את התסכול שבליבי השקעתי עצמי באופן טבעי בתפילה.

‘מי אני? מאין באתי? מהי מטרת החיים? מה קורה לאנשים במותם? האם יש עולם בו קיימת נצחיות הרוח? האם אלוהים באמת קיים? האם אלוהים הוא באמת כל יכול? ואם הוא כזה, מדוע הוא עומד מן הצד ורק מתבונן בצער העולם? אם אלוהים אכן יצר את העולם האם יצר גם את הסבל שבעולם? מה יביא לסיומו של הכיבוש הטראגי של קוריאה בידי יפן? מה עומד מאחרי סבלו של העם הקוראני? מדוע זה אנשים שונאים זה את זה, רבים ופותחים במלחמות?” ליבי היה מלא בשאלות מהותיות ורציניות אלו. אף אחד לא יכול היה לתת לי מענה פשוט לשאלותיי, ולכן האפשרות היחידה, שעמדה בפני הייתה להתפלל. התפילה סייעה לי למצוא מרגוע לנפשי. בכל פעם ששטחתי בפני אלוהים את השאלות, שטרדו את ליבי, כל סבלותיי וצערי נעלמו והוקל לליבי. התחלתי לבלות יותר ויותר מזמני בתפילה עד שהגעתי לנקודה, שבה הייתי מתפלל בכל פעם כל הלילה. כתוצאה מכך זכיתי בחוויה נדירה ויקרה, שבה אלוהים ענה לתפילותיי. תמיד אזכור יום זה כיום הנפלא בחיי – יום שלעולם לא אשכח.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

נהר הלב זורם בדמעות

לא משנה עד כמה ניסיתי, לא יכולתי להשתחרר אפילו לרגע מהזיכרון של הפגישה עם ישוע. המפגש שלי עם ישוע שינה את חיי לחלוטין. הבעת הצער שלו נחרטה בליבי כאילו הוטבעה בו, ולא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. מאותו יום ואילך, השקעתי עצמי לגמרי בדבר אלוהים. לפעמים הייתי מוקף בחשכה אינסופית מלא בכאב עד שקשה היה לנשום. בזמנים אחרים, ליבי היה מלא שמחה, כאילו התבוננתי בשמש הבוקר הזורחת מעל לאופק.

במאמץ להרגיע את לבי וליבש את דמעותיי, חיברתי את השיר הבא:

 

כתר התהילה

בהטילי ספק בזולתי, דואב לבבי.

בשופטי את האחר, קשה לי מנשוא.

בשונאי בני אדם, נעשה קיומי חסר כל ערך.

 

אך בנותני אמון, בכחש יסובבוני.

 עת אוהב, אני נבגד.

 הלילה, שרוי באבלי ובסבל, ראשי טמון בכפות ידי.

 שמא טעיתי?

 

אכן, טעה לבבי.

גם אם ירמונו נמשיך להאמין

אף יבגדו בנו, נסלח

נאהב בכל ליבנו, אפילו את משנאנו.

 

מחה דמעותיך כליל, וקבל בזרועות פתוחות

את שאך רמיה בליבם

ואת הבוגדים ללא כל חרטה.

 

אדון עולם, מה כואבת האהבה.

הבט בכפות ידי.

הנח ידיך על חזי.

ביגוני כי רב, חישב ליבי להתפוצץ.

 

אך באוהבי את החותרים תחתי,

הבאתי ניצחון.

אם כמוני עשית

אעניק לך את כתר התהילה.

 

חוויתי רצף של ימים כאלו, אשר הובילו אותי לעולם תפילה הולך ומעמיק. אימצתי דברי אמת חדשים, שניתנו לי ישירות מישוע, ונתתי את עצמי לאחיזתו המלאה של אלוהים. התחלתי לחיות חיים אחרים לחלוטין. היו לי דברים רבים לחשוב עליהם, ובהדרגה הפכתי לנער, הממעט בדבריו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מפתח לסוד גדול

עבדתי בעבודות רבות במהלך לימודיי ביפן. הייתי שרת בבניין משרדים. כתבתי מכתבים עבור אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב. עבדתי באתרי בניה שונים, והייתי מנהל עבודה. הייתי מגיד עתידות. כאשר נזקקתי לכסף בדחיפות, ציירתי קליגרפיה, ומכרתי אותה. אף פעם לא חלה נסיגה בלימודי, אך האמנתי כי כל הדברים הללו היוו חלק מתהליך אימוני. עבדתי בכל מיני עבודות, ופגשתי כל מיני אנשים. בדרך זו למדתי הרבה אודות אנשים.

אני עדיין מאמין, שכדי לפתח אופי טוב, צריך האדם להתנסות בקשיים רבים בטרם הגיעו לשנת השלושים בחייו. אנשים צריכים לרדת לתוך מעמקי הייאוש בתחתית הקיום האנושי, ולחוות אותו. בליבו של הגיהינום צריכים אנשים לגלות אפשרויות חדשות. רק כשנטפס אל מחוץ למעמקי הייאוש, ונקבל החלטה חדשה ונחושה, נוכל להיוולד כאנשים, המסוגלים להיות חלוצי העתיד החדש.

באותה עת הייתה לי התגלות: ‘היחסים בין אלוהים לבין האנושות הם כשל אב לילדיו, וכמו כן, שאלוהים חש צער עמוק בראותו את סבלם’. באותו רגע נפתרו כל סודות היקום בנפשי. לפתע חשתי כאילו מישהו הפעיל מקרן סרטים. כל מה שקרה מאז הפרה האנושות את צו האל, הוצג בבהירות לנגד עיניי. דמעות חמות זלגו ללא הרף מעיניי. נפלתי על ברכיי, והרכנתי ראשי אל הרצפה. במשך זמן רב ביותר לא יכולתי לקום. הנחתי גופי בחיקו של אלוהים בדיוק כפי שהיה, כאשר נשא אותי אבי הביתה על גבו כילד, ונתתי לשטף דמעותיי לזרום. תשע שנים אחרי המפגש שלי עם ישוע, נפקחו לבסוף עיניי לאהבתו האמיתית של אלוהים.

ישוע התגלה בפני בהיותי נער בן שש עשרה, משום שרצה לאפשר לי להבין את שורש החטא הקדמון, שאותו ביצעה האנושות, וכן רצה להביא לעולם של שלום, שבו לא יהיו עוד החטא והנפילה. קיבלתי את הנחייתו הרצינית של אלוהים לכפר על חטאי האנושות, ולהביא לעולם של שלום, שאותו ברא אלוהים בבראשית. עולם השלום בו חפץ אלוהים איננו המקום, שאליו אנו הולכים לאחר המוות. אלוהים רצה, שעולם זה בו אנו חיים כעת, יהיה עולם שליו, ומאושר לחלוטין, כפי שביקש משחר הבריאה. לבטח לא שלח אלוהים את אדם וחווה לעולם על מנת שיסבלו. היה עלי לחלוק עם העולם אמת מדהימה זו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

גרגיר אורז הגדול מן העולם

הכאב של הרעב מוכר רק לאלה שחוו אותו. כאשר אדם רעב, אפילו גרגיר אורז הופך להיות רב ערך מאוד. גם כעת, עוברת בי תחושת מתח כשאני חושב על הונגנאם. קשה להאמין שגרגיר אורז אחד יכול לתת גירוי כזה לגוף, אך כאשר אתה רעב יש לך ערגה כה עזה לאוכל עד כי הדבר גורם לך לבכות. כאשר בטן האדם מלאה – העולם נראה גדול, אך לאדם רעב, גרגיר אורז הוא גדול יותר מכדור הארץ. גרגיר אורז מקבל משמעות עצומה עבור אדם רעב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מלאכים פותחים נתיב ביער האפל

שני דברים עלינו להותיר אחרינו עבור צאצאינו. האחד הוא מסורת והשני חינוך. עם ללא מסורת יכשל. המסורת היא הנשמה, המאפשרת לעם להמשיך את קיומו, אומה ללא נשמה לא תוכל לשרוד. הדבר השני בחשיבותו הוא חינוך. אומה, שלא תחנך את צאצאיה, תכשל. החינוך נותן לנו כח לחיות עם ידע ועם מטרות חדשות. באמצעות החינוך רוכשים האנשים חכמת חיים. כל מי שלא לומד קרוא וכתוב, יישאר בור. לעומת זאת אדם שיזכה בחינוך, ידע כיצד להשתמש בחוכמתו לטובת ניהול חייו בעולם. החינוך מסייע לנו להבין את העקרונות, שעל פיהם פועל עולמנו. מצד אחד עלינו להעביר לצאצאינו את המסורת, שהועברה לנו במשך אלפי שנים, ומצד שני, על מנת שנוכל לפתוח עידן עתידי חדש, עלינו לספק להם חינוך, שמתייחס גם לחידושים.

את בית הספר לאומנות ‘המלאכים הקטנים’ הקמתי באותה העת, שבה הקמתי את להקת הריקוד. (מאוחר יותר הוסב שם בית הספר ל’בית הספר לאומנות סן הואה’). המטרה של הקמת בית הספר הייתה הפצת האידאלים שלנו לעולם באמצעות אומנות. החל בהופעתם הראשונה בארה”ב בשנת 1965 הציגו ה’מלאכים הקטנים’ את המסורת הקוראנית היפה בכל רחבי העולם. הם הוזמנו על ידי משפחת המלוכה הבריטית להציג בנוכחות המלכה אליזבט השנייה. הם הוזמנו להשתתף בחגיגות המאתיים לעצמאות ארה”ב, והופיעו במרכז לאומנויות הבמה על שם הנשיא ג’ון פ. קנדי. הם קיימו הופעה מיוחדת בפני הנשיא ריצ’רד ניקסון, ונטלו חלק בפסטיבל לאומנויות הבמה שהיה חלק מהמשחקים האולימפיים בסאול. ה’מלאכים הקטנים’ ידועים ברחבי העולם כשגרירי שלום של תרבות.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

לסלוח- לאהוב- להתאחד

נסעתי לארה”ב לקראת סוף 1971. היו מספר משימות שחיוני היה להשלימן שם, אך להגיע לשם לא היה קל. אמנם לא הייתה זו הפעם הראשונה, שאני נוסע לארה”ב, אך היה עלי להמתין זמן ארוך מן הרגיל לקבלת האשרה. היו חברים שהציעו, כי אדחה את יציאתי, אך לא יכולתי לעשות זאת. התקשיתי להסביר זאת לחברי התנועה, אך היה זה חיוני שאצא מקוריאה בתאריך המיועד. לפיכך החלטתי לנסוע קודם ליפן, ושם לקבל את אשרת הכניסה לארה”ב. הייתה בי תחושת דחיפות לעזוב את קוריאה.

אמריקה של תחילת שנות השבעים הייתה מסובכת במלחמת וייטנאם, ומתנגדי המלחמה קיימו בה הפגנות. המדינה הייתה מפוצלת באופן חמור. צעירים, שביקשו לחפש משמעות, התנסו באלכוהול, בסמים ובמין חופשי, תוך שהם מתעלמים מנשמתם הנצחית. הדתות המרכזיות, אשר אמורות היו לספק הדרכה לצעירים אלו, לא מילאו את תפקידן. הן לא הצליחו לסייע להם לסיים את השיטוט חסר המטרה, ולחזור לדרך חיים ראויה. התרבות החומרית ההדוניסטית גררה מטה צעירים רבים, משום שלא היה להם מקום, שבו יכלו לתת מנוח לליבם.

מייד לאחר הגעתי לארה”ב התחלתי לתור את הארץ במסגרת מסע שכותרותיו היו: ‘עתיד הנצרות’ ו’תקוה חדשה לאמריקה’. העברתי ביקורת נוקבת על חולשותיה של אמריקה, באופן שאף אחד אחר לא עשה, ועוד למול קהל רב.

דיברתי על הדרך, שבה הוקמה ארה”ב על בסיס הרוח הפוריטנית, והפכה תוך מאתיים שנה בלבד לארץ החזקה בעולם. היה זה, משום שהיא זכתה לקבל את ברכת אלוהים ואת אהבתו ללא גבול. הזכרתי לקהל, שהחירות של אמריקה מקורה באלוהים, ושכעת השליכה אמריקה את אלוהים הצידה. ‘לאמריקה יש מסורת נהדרת, כל אשר עליכם לעשות הוא להחיות אותה’ אמרתי להם. הגעתי לארה”ב על מנת לעורר את רוחה של אמריקה, להצילה מהרס, לדחוק באנשים להביע חרטה, ולחזור לאלוהים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

הבטחות אמונים שלעולם אסור להפר

טבעי הדבר הוא, שעל בעל ואישה לשמר אמון הדדי, ולהזין את אהבתם. אחת ההתחייבויות, שאני מדגיש ביותר בפני הזוגות, המתכוננים להינשא, היא ‘למדו את ילדיכם לשמור על טוהר מיני’.

התחייבות זו היא מובנת, אך בחברה של היום קשה לקיימה. למרות הקושי, הרי שככל, שהמצב המוסרי בעולם נעשה גרוע יותר, כך נהייה חשוב יותר להקפיד ולשמור על ההבטחה של שמירת הטוהר המיני.

באמצעות המשפחה ניתן להגיע לשלמות היחיד, ולשלום עולמי. מטרת הדת היא להביא את כולם להיות אנשי טוב, היכולים אחר כך להביא את עולם השלום האידאלי. לא משנה עד כמה יתאמצו הפוליטיקאים לחשוב יחד, הם לא יוכלו להביא שלום. כוח צבאי מעולה, גם הוא לא יוכל להביא שלום. נקודת ההתחלה להבאת שלום היא המשפחה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

משפחות אוהבות יכולות לשנות את העולם

במהלך טקסי השידוך והחתונה, שאנו עורכים, אני מבקש מן החתנים ומן הכלות להבטיח זה לזו הבטחות אמונים, שאותן אסור להפר לעולם. ראשית, על הבעל והאישה לבטוח תמיד זה בזו, ולאהוב זה את זו. שנית, אסור להם לגרום כל כאב לליבו של השותף או של השותפה לחיים. שלישית עליהם לחנך את ילדיהם ואת נכדיהם לשמור על טוהר מיני. רביעית, כל בני משפחתם צריכים לסייע אחד לשני ולעודד אחד את השני להיות למשפחה אידאלית אמיתית. טוהר מיני לפני הנישואין, ונאמנות זוגית מוחלטת אחריהם הינם בעלי חשיבות עליונה. אלו הדברים, שאותם אני מלמד, וזאת על מנת שהאנשים יוכלו לחיות בהתאם לפוטנציאל הגבוה ביותר שלהם כבני אדם, בכך שיצרו משפחות בריאות, וישמרו עליהן. חתונה איננה מה שהתפיסה הפשטנית אומרת: פשוט גבר ואישה המצטרפים זה לזו, אלא זהו טקס רב ערך של מחויבות להמשיך בפעולת היצירה של אלוהים. נישואין הם הנתיב, שבו גבר ואישה הופכים לאחד, יוצרים חיים חדשים, ומבססים אהבת אמת. באמצעות הנישואין נוצר עתיד חדש, נוצרות חברות, ונבנות מדינות. עולם השלום של אלוהים יוגשם, כאשר במרכזו יהיו זוגות נשואים, שהקימו משפחות. המשפחה היא המקום, שבו מתגשמת מלכות השמיים של אלוהים. לפיכך, על הבעל והאישה להיות מרכזים של שלום.

נישואין בינלאומיים ובין תרבותיים הינם הדרך המהירה ביותר להגשים את העולם האידאלי של השלום. דברים אשר נראה כי ייקח נצח להשלימם, באמצעות סוג זה של נישואין – ניתן יהיה להגשימם כבדרך נס תוך שניים או שלושה דורות בלבד. על מנת שעולם השלום יקדים וימהר לבוא צריכים האנשים להינשא מעבר לגבולות לאומיים ותרבותיים עם אנשים ממדינות הנחשבות לאויבותיהם. אדם מסוים עלול לשנוא אנשים ממדינה או מתרבות מסוימת, ולחשוב כי לעולם לא ירצה אפילו לראותם. אך אם תיעשה מישהי מאותה ארץ לאשתו הרי שהוא יהיה לבן אותה ארץ למחצה. כל השנאה תימס ותעלם. אם יחזור על עצמו הדבר במשך שניים או שלושה דורות ניתן יהיה להעלים את שורשי השנאה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

להותיר מאחור מסורת של אהבה

אין אנו באים לעולם הזה או עוזבים אותו מרצוננו. אין לנו כל יכול בחירה לגבי גורלנו. נולדנו למרות שלא בחרנו להיוולד. אנו חיים למרות שלא בחרנו לחיות. אנו מתים למרות שלא בחרנו למות. אין לנו כל שליטה בהיבטים אלו של חיינו, כיצד זה אם כן יכולים אנו להתרברב שאנו טובים מאחרים. לא נוכל להיוולד על פי רצוננו, להחזיק ברכוש שיהיה לנצח שלנו או להימנע ממוות. כך שכל התרברבות מצדנו תהיה פתטית.

בשלב מסוים כל אחד מאתנו ישיל את גופו הגשמי כבגד ישן וימות. בקוריאנית ביטוי שגור למוות הוא: “לחזור”. לחזור הכוונה לחזור למקום ממנו באנו, כלומר לחזור לשורשינו הבסיסיים. כל דבר ביקום נע במחזוריות. השלג הלבן הנערם בהרים נמס וזורם במורד ההר יוצר פלגים, ההופכים לנהר אשר נשפך בסופו של דבר אל הים. המים הזורמים אל הים סופגים לתוכם את חום קרני השמש, הופכים לאדים ועולים השמיימה נכונים להפוך לפתיתי שלג או לטיפות גשם. לחזור בדרך זו אל מקומנו המקורי הוא הדבר לו אנו קוראים מוות. אם כן לאן אנו, בני האדם, חוזרים במותנו? הגוף והלב מצטרפים יחדיו ליצירת חיים. המוות הוא פעולה של השלת הגוף. לפיכך אנו הולכים למקום שממנו הגיע הלב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

האהבה תביא לאחדות

תפקיד הדתות הוא להסב את נטיית בני האדם לעבר הטוב ולסלק את טבעם הרע אשר מוצא הנאה בלחימה. בחנו את הדתות הגדולות בעולם. האידאל של כולן הוא עולם של שלום. כולן היו רוצות לראות מלכות שמים, אוטופיה או גן עדן. לדתות שונות יש שמות שונים לאידאל הזה, אך כולן שואפות לעולם שכזה. יש המון דתות בעולם, והן מחולקות לאין ספור פלגים וכתות. ואולם, במהותה – התקווה של כולן היא אותה התקווה. הן מייחלות למלכות שמים, ולעולם של שלום. האלימות והשנאה שבמרכז הווייתנו קרעו לגזרים את הלב האנושי. מלכות האהבה תרפא אותו.

לראשונה דרכו רגליי בירושלים בשנת 1965. היה זה לפני מלחמת ששת הימים, בעת שירושלים הייתה עדין תחת שליטה ירדנית. הלכתי להר הזיתים, למקום שבו התייפח ישוע והזיל דמעות דם בתפילה, רגע לפני שנלקח לבית המשפט של פונטיוס פילטוס. הנחתי את ידי על עץ זית עתיק בן אלפיים שנה שיכול היה להיות עד לתפילתו של ישוע באותו הלילה. נעצתי שלושה מסמרים בעץ, אחד כמייצג היהדות, השני כמייצג הנצרות והשלישי כמייצג האיסלם. התפללתי ליום, שבו שלוש המשפחות של האמונה באל אחד תוכלנה להתאחד. שלום עולמי לא יוכל להגיע עד אשר יהיו היהדות, הנצרות והאסלם לאחד. אותם שלושה מסמרים עדין נעוצים שם.

כי היהדות, הנצרות והאיסלם חולקות שורש משותף, הן חלוקות זו נגד זו באופן חד. הנושא, המותיר אותן חלוקות הוא הבנתם את ישוע. כדי להתמודד עם סוגיה זו, ביקשתי ב 19 במאי 2003, שנמעיט בחשיבות הצלב ביחסים בקרב דתות בני אברהם. לפיכך ערכנו טקס סמלי של הורדת הצלב. הבאנו צלב מאמריקה, המייצגת ברובה את התרבות הנוצרית, וקברנו אותו בגיא בן הינום, שדה הדמים בירושלים. זהו השדה, שאותו קנה יהודה איש קריות בשלושים מטבעות הכסף, שקיבל עבור הסגרתו של ישוע. ההסגרה אשר הובילה לצליבה.

מאוחר יותר באותה שנה, ב 23 בדצמבר 2003, התכנסו כ 3,000 שגרירי שלום מכל הדתות ומרחבי כל העולם יחד עם 17,000 ישראלים ופלסטינים בגן העצמאות בירושלים, ובאופן סמלי הסירו את עטרת הקוצים מראשו של ישוע, והחליפו אותו בכתר של שלום. לאחר מכן נתקיימה צעדה למען שלום ברחובות ירושלים. הרשויות המקומיות נתנו לנו את כל האישורים הנחוצים, ודאגו לסידורי האבטחה של יוזמתנו. היו אף משפחות ישראליות ופלסטיניות שתמכו ביזמתנו למען השלום על ידי הדלקת נר בחזית ביתם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תנו חופש דת בברית המועצות

באותו זמן הנשיא גורבצ’וב היה פופולרי בתוך ברית המועצות, בעקבות הצלחת מדיניות הפרסטרויקה.

במשך השנים, נפגשתי עם רבים מנשיאי ארה”ב, אך הפגישה עם הנשיא גורבצ’וב הייתה הרבה יותר קשה. חששתי שיהיה קשה להשיג אפילו פגישה אחת. היה לי מסר אחד להעביר אליו, והיה חשוב כי אעשה זאת בעצמי. הוא עשה רפורמציה בברית המועצות, כשהוא נותן שם מקום לרוחות השלום, אך כחלוף הזמן, החרבות של הרפורמציה כוונו אל גבו שלו באופן הולך וגובר. אם מצב מסוכן זה לא היה זוכה להתייחסות, גורבצ’וב היה נתון בסכנה גדולה.

‘כבוד הנשיא, עשית מעשה גדול’, אמרתי לו. ‘ויתרת על משרתך כמזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, אבל עכשיו הפכת להיות נשיא השלום. בגלל החכמה והאומץ שלך יש כעת אפשרות להביא שלום עולמי. אתה עשית את הדבר החשוב, הנצחי והיפה ביותר למען העולם. אתה גיבור השלום, שעשה את עבודתו של אלוהים. השם שייזכר ויכובד לנצח בהיסטוריה של רוסיה לא יהיה “מרכס”, ”לנין” או ”סטלין” אלא ”מיכאיל גורבצ’וב'”.

הענקתי שבחים רבים להחלטה של מר גורבצ’וב להביא לפרוקה של ברית המועצות, אֵם המדינות הקומוניסטיות, ללא שפיכות דמים.

בתגובה אמר מר גורבצ’וב: ‘האב מון, דבריך ניחמו מאוד את לבי. ההקשבה למילותיך נתנה לי כוח. את שארית ימיי אשקיע בפרויקטים למען שלום עולמי’. והוא אחז בידי בחוזקה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אפשר לחלק את הארץ אך לא את אנשיה

היום הרבה אנשים מדברים על איחוד בדרכי שלום. אני דיברתי על כך עוד בזמן שבו אנשים לא העזו להשתמש בביטוי ‘איחוד בדרכי שלום’ מפחד להיות מואשמים בפגיעה בחוק האנטי קומוניסטי ובחוק הביטחון הלאומי. כאשר אני נשאל היום מה ניתן לעשות לגבי איחוד חצי האי, אני אומר מה שתמיד אמרתי בנושא זה: ‘אם דרום קוריאה תאהב את צפון קוריאה יותר מאשר היא אוהבת את הדרום, וצפון קוריאה תאהב את דרום קוריאה יותר מאשר את הצפון נוכל לאחד את חצי האי כבר היום’.

מכיוון שהייתה לי תשתית של אהבה שכזאת בתוכי התאפשר לי בשנת 1991, לבקר בצפון קוריאה תוך סיכון נפשי ולהיפגש עם הנשיא קים. ערכתי עמו הסכמים באשר לקיום מפגשים של משפחות מופרדות, שיתוף פעולה כלכלי בין הצפון לדרום, פיתוח הר קוּמְקַאנְג, פירוק הנשק הגרעיני בחצי האי קוריאה והכנות לקראת ועידת פסגה בין הצפון לדרום. אף אחד לא חשב שאנטי קומוניסט יוכל ללכת לארץ קומוניסטית ולפתוח את שערי הסכר לאיחוד, אך הפתעתי את העולם.

‘הצפון והדרום חייבים להיות מאוחדים’, אמרתי: ‘אבל רובים וחרבות לא יהפכו אותנו לאחד. האיחוד בין הצפון לדרום לא יתרחש באמצעות כוח צבאי. גם מלחמת קוריאה נכשלה בהיבט הזה. יהיה זה טיפשי אם מישהו יחשוב כי יוכל לעשות ניסיון נוסף של שימוש בכוח צבאי. יותר מכך, גם איחוד באמצעות אידאולוגית הצ’וּצֶה שבה אתם מצדדים, לא יתרחש. אז מהו הדבר שאכן יוביל לכך? העולם אינו פועל רק מכוחם של בני האדם. כיון שאלוהים קיים, דבר לא יכול להיעשות במאמצים אנושיים בלבד. גם במצבים רעים כמו בזמן מלחמה אלוהים מקדם את תוכנית השיקום שלו. מסיבה זאת לא יוכלו הצפון והדרום להתאחד באמצעות האידאולוגיה של הצ’וּצֶה אשר שמה את האדם במרכז.

‘מולדת מאוחדת תוכל להיווצר רק באמצעות אלוהיזם’, המשכתי: ‘אלוהים מגן עלינו והעת לאחדות הגיעה. האיחוד הוא גורלנו, זוהי המשימה שאנו חייבים להשיג בעידן הנוכחי. אם לא נוכל להגשים את המטרה הקדושה של איחוד ארץ מולדתנו בזמננו, לא נוכל לזקוף קומתנו בנוכחות אבותינו או צאצאנו עד סוף כל הדורות’.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מהי מטרתה של דת המאה העשרים ואחת

המאה העשרים הייתה עת של שינויים עצומים. במשך מאה השנים הללו קרה יותר מאשר באלפיים השנים הקודמות. הייתה זו המאה, שבה התרחשו שתי מלחמות עולם, ושבה צמח הקומוניזם וצבר כוח רב ואז נעלם. הייתה זו אף המאה שבה הפנתה האנושות גב לאלוהים, וקברה את עצמה בדברים חומריים. מה, אם כן, לגבי המאה העשרים ואחת? יש האומרים כי התקדמויות במדע הוכיחו שאמונות דתיות רבות הן בעיקר אמונות טפלות ובלתי רלוונטיות לעולם המודרני. ואולם, אני טוען כי תפקידה של הדת יהיה תמיד רלוונטי, כל עוד יש לבני האדם היבט רוחני, וכל עוד עדיין לא הוקם עולם של שלום.

מהי מטרתה של הדת? לבנות את העולם האידאלי של אלוהים. היעד האולטימטיבי של הצועדים במסלול הדת, צריך להיות שלום.

אלוהים יצר את העולם מתוך שאיפה לאהבה ולשלום. אם ניצור מחלוקת בכך שנתעקש כי הדת שלנו היא הדרך היחידה לגאולה, יהיה זה כנגד רצונו של אלוהים. אלוהים רוצה שכל אחד בעולם ישקיע מאמץ רב למען שלום, פיוס ודו-קיום. אם בני אדם אומרים שביקור בכנסיה יוצר פילוג במשפחתם, אז אינני מהסס לומר להם, כי עליהם לשים את משפחתם בראש. דת היא רק אמצעי להגיע לעולם המושלם של אלוהים; היא איננה מטרה כשלעצמה.

אם נמשיך את העידן שבו אנשים מתכנסים יחד רק על פי אותה דת או אותו גזע, כי אז לא תוכל האנושות להימנע מהישנותן של מלחמות. עידן השלום לא יוכל להגיע אם לא נתעלה מעבר למסורות ולמנהגים תרבותיים. אף אידיאולוגיה, פילוסופיה או דת, שהשפיעה בעבר על האנושות, איננה יכולה להביא לשלום ולאחדות הדרושים לעתיד. אנו זקוקים לאידיאולוגיה חדשה, ולפילוסופיה חדשה, אשר מרחיקה מעבר לבודהיזם, לנצרות ולאסלאם. במשך כל חיי קראתי לאנשים, עד שהצטרדתי, להתעלות מעבר לכיתתם הדתית ואף מעבר לדתם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מיזמים תרבותיים מבטאים את יצירתיותו של אלוהים

כדורגל הוא ספורט, שיש בו תחרותיות, יש בו מנצחים ומפסידים, אולם יש בו גם את הפוטנציאל להשפעה משמעותית על מדינות ולקידום שיתופי פעולה לשלום בין המדינות. נאמר לי כי מספר האנשים שצפו בגביע העולם היה גבוה בכמעט פי שניים מזה של אלה, אשר צפו במשחקים האולימפיים. זה נותן מושג על אהבתם הרבה של אנשים ברחבי העולם לכדורגל. לכן, בדיוק כמו למשחקים האולימפיים, יש לכדורגל יכולת להפוך לכוח המקדם הרמוניה בין מדינות, גזעים, דתות ותרבויות. אני רואה את הכדורגל ואת השלום בין מדינות כשותפים פוטנציאליים רבי עוצמה.

אנו חיים בחברה תחרותית, שבה יש לחץ רב. לחץ יוצר מתח בחיינו, ולוקח מאיתנו את שלוות נפשנו. כאשר לחץ מצטבר, יכולים אנשים להפוך לעצבנים, ולפעמים הם נלחמים אלה באלה. ספורט ואמנות הם דוגמאות לדברים, שעוזרים לנו להוריד את רמת הלחץ. דברים אלה עוזרים לנו לשחרר את הדחפים הכלואים בתוכנו, ולהביא את האנושות לאחדות. הסיבה למסירותי לקבוצות הכדורגל, תזמורות סימפוניות ולהקות בלט היא, כי פעילויות אלה הן אמצעי להביא לשלום עולמי. פלה מבין סוג כזה של חשיבה.

מכיוון שמצאנו את עצמינו באותה הדעה, יצרנו פלה ואני תחרות חדשה בעלת היקף בינלאומי, הקרויה גביע השלום, ומאז 2003, התקיים טורניר כל שנתיים. הבאנו קבוצות כדורגל מפורסמות מרחבי העולם לקוריאה. טורניר מקביל לנשים מתקיים לסירוגין, אף הוא כל שנה שניה, וקרוי גביע מלכת השלום.

לארגון “גביע השלום” יש גם מטרה לבנות אצטדיון של שלום באזור של ישראל-פלשתין-ירדן, קרוב ככל הניתן לגבול ישראל-פלשתין. האצטדיון יהיה נגיש בחינם לכולם, כיזמה לבנית שלום. אנו רוצים להביא מאמנים מפורסמים מאירופה ולהתחיל אקדמיה לספורט לילדי האזור. המבוגרים אולי רוצים לכוון רובים זה אל זה, אולם הילדים ירצו לבוא לאצטדיון הכדורגל ולבעוט בכדור. יש האומרים שאין זה מציאותי, ומנידים בראשם, אולם אנו נעשה זאת.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

הפתרון לעוני ולרעב

כאשר אני מתבונן במצבו של העולם, אני חש כי הבטחת אספקת מזון נאותה הנה הבעיה הבוערת ביותר. פתרון משבר המזון הוא משהו שאין לשים אותו בצד אפילו לא לרגע. אפילו כעת, כעשרים אלף איש ביום מתים ברחבי העולם מסיבות של רעב. איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות אדישים, רק מכיוון שאנו, או בני משפחתנו, איננו סובלים מרעב.

ואולם, חלוקת מזון בלבד, לא תפתור את בעיית הרעב. יש צורך בפתרון מהותי יותר לבעיה. אני שוקל שתי שיטות בסיסיות וקונקרטיות. הראשונה היא להעניק שפע של אספקת מזון במחיר נמוך, והשנייה היא לחלוק טכנולוגיה שבה יוכלו בני האדם להשתמש בכדי להתגבר על הרעב בכוחות עצמם. בתחום המזון תתמודד האנושות עם משבר גדול בעתיד. לא נוכל לבנות עולם של שלום, מבלי לפתור תחילה את בעיית המזון. אספקת מזון יעילה לכל אוכלוסיית העולם, איננה יכולה להסתמך על אזורי האדמה הפנויים הנוכחיים. עלינו לחפש את הפתרון באוקיינוסים. באוקיינוסים מצוי המפתח לפתרון משבר המזון של העתיד. מסיבה זו פעלתי כחלוץ בתחום האוקיינוסים בעשורים האחרונים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

לחלום על עולם של שלום ולפעול

במשך שנים אני קורא לעולם שבו כל הדתות תחיינה יחדיו כגוף אחד, כל הגזעים יהיו מאוחדים וכל האומות תהיינה מאוחדות. במשך אלפי שנים, ראתה ההיסטוריה התפתחות מתמדת של פירוד. בכל פעם שאומצה דת אחרת, או ששלטון חדש קיבל כוח, גבולות נוספים סומנו ומלחמות פרצו. עתה, מכל מקום, אנו חיים בעידן של גלובאליות. למען העתיד, עלינו להפוך לאחד.

דרך אחת שאותה הצעתי בכדי לסייע לכך, הנה יזמה רחבת היקף של אוטוסטראדה בינלאומית לשלום. היא תחבר בין קוריאה ליפן במנהרה תת ימית, ותיצור גשר מעבר למצריי ברינג, אשר מפרידים בין רוסיה לצפון אמריקה. גשרים גדולים אלה יכולים לאחד את העולם. כאשר אוטוסטראדה זו תושלם, אפשר יהיה לנסוע במכונית מכף התקווה הטובה באפריקה עד לסנטיאגו צ’ילה, ומלונדון לניו יורק. לא יהיו כל מחסומים; העולם כולו יהיה מחובר, כמו נימי הדם. העולם יהפוך לקהילה מעורבת אחת, וכולם יוכלו לנסוע בחופשיות מעבר לגבולות בינלאומיים. בכך שיהיה מעבר חופשי לכולם, יאבדו הגבולות את משמעותם. דבר דומה נכון יהיה לגבי הדתות. ככל שתגבר התדירות של חילופי דעות בקרב דתות, תצמח הבנה הדדית גדולה יותר, הקונפליקט ייעלם, וחומות ההפרדה יימסו. כאשר אנשים מרקעים שונים חיים יחד בקהילה גלובאלית אחת, נופלים המחסומים שבין הגזעים. אינטראקציה בין הגזעים תתרחש למרות ההבדלים במראה ובשפה. מהפיכה תרבותית זו תביא את העולם לאחד.

דרך המשי לא הייתה רק נתיב מסחר, שבו השתמשו בני האדם בכדי למכור משי ולקנות תבלינים. היה זה גם אמצעי למפגש בין עמים במזרח ובמערב, ולמפגש של הבודהיזם, האסלאם והנצרות. תרבויות שונות אלה התמזגו ויצרו תרבות חדשה. האוטוסטראדה הבינלאומית לשלום תמלא תפקיד דומה במאה ה 21.

להיות לאחד פירושו של דבר יותר מאשר סתם לחבר בין יבשות על ידי מנהרות וגשרים. הכוונה היא לשוויון ברמת החיים בעולם.

אוטוסטרדת השלום תתרום לסדר חדש במקום חוסר השוויון הנוכחי, בכך שתאפשר גישה למשאבי טבע ואנוש קיימים. דבר זה יביא לחלוקת הון שוויונית ומאוזנת. הדבר ידרוש הקרבה מבעלי הרכוש החומרי הגדול יותר ומבעלי הידע הרב יותר. בניית עולם של שלום איננה יכולה להיעשות בפעם אחת בפעולה של צדקה או תרומה. רק אהבה כנה והקרבה מתמשכת יכולים ליצור עולם של שלום. עלינו להיות נכונים לתת את הכול.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תלות גומלין, שגשוג הדדי, ערכים אוניברסליים

תומכים ומשלימים את משימת האומות המאוחדות

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

רשת השלום הגלובלית של הנשים

התאחדות הנשים לשלום עולמי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תמיכה בגיבורי וגיבורות השלום

פרס הסונהאק לשלום

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

פתרון לבעיות של ימינו

האיגוד הבינלאומי של פרלמנטרים לשלום

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אמצו את העולם אל חיקכם

כאשר אתם קובעים את מטרותיכם, היו בטוחים כי התייחסתם לעולם כולו. קחו בחשבון את אפריקה, אשר ממשיכה לסבול מעוני וממחלות. קחו בחשבון את ישראל ופלשתין, שבהן ממשיכים בני האדם לכוון אלו אל אלו כלי נשק, ולהילחם על נושאים דתיים. קחו בחשבון את אפגניסטאן, שבה בני האדם מקיימים את עצמם בקושי מגידול צמחי פרג המשמשים לייצור סמים מסוכנים. קחו בחשבון את ארה”ב, אשר בחמדנותה ובאנוכיותה השליכה את כלכלת העולם עמוק לבור. קחו בחשבון את אינדונזיה, אשר סובלת מרעידות אדמה מתמשכות ומגלי גאות ושפל. דמיינו את עצמכם בתוך ההקשר של המדינות הללו, וחשבו איזו ארץ ואיזו סיטואציה תהיה המתאימה ביותר בעבורכם. ייתכן כי אתם מתאימים בצורה הטובה ביותר להודו, שבה עלול סכסוך דתי לפרוץ. או שתהיה זו רואנדה, הגוועת בבצורת וברעב.

בין אם אתם עושים עבודה טובה ביבשת אפריקה הגדולה, או במדינה קטנה כקוריאה, מטרתכם לא צריכה להיות מוגבלת על ידי הגודל. מטרותיכם צריכות להיות בהתאם למקום, שבו כישוריכם יוכלו להביא להשפעה הגדולה ביותר.

בשנות השמונים שלחתי סטודנטים קוריאנים רבים ליפן ולארה”ב. רציתי שהם יעזבו את קוריאה, שבה מכליי גז מדמיע התפוצצו כמעט כל יום, ורציתי לתת להם לראות עולם חב יותר עם אפשרויות מגוונות יותר. הצפרדע שחיה בתחתית הבאר, איננה מבינה שיש עולם גדול יותר מחוץ לבאר. אפילו בגיל תשעים, אני ממשיך לנסוע ברחבי העולם. אני מסרב לנוח ממשימתי. העולם הוא כמו אורגניזם במובן זה, שהוא כל הזמן משתנה. תמיד צצות בעיות חדשות.

אני מייחל לראות יותר מנהיגים פוליטיים, אשר יובילו את האו”ם להגשמת ייעודו, ויותר דיפלומטים, שישימו קץ למלחמות באזורי עימות. אני מקווה לראות מישהי כמו אמא תרזה, שתדאג לנוודים ולגוועים ברחובות. אני מייחל לראות מנהיגים של שלום, שימשיכו את השליחות שלי, ויהיו חלוצים בהבאת פתרונות חדשים מן הים ומן היבשה.

נקודת ההתחלה היא שנהיה בעלי חלום ובעלי מטרה. אנא, היו בעלי רוח הרפתקנית וחלוצית. חלמו חלומות, שאותם האחרים לא מעיזים אפילו לדמיין. קבעו לעצמכם מטרות בעלות משמעות, והיו למנהיגים עולמיים, אשר יביאו טוב לאנושות.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email